HeartMath Institute

ארגון HeartMath הוא אחד הארגונים הגדולים ביותר בארה”ב שמביא מדי יום את שיטת הטיפול שלו מתחום הרפואה האינטגרטיבית לאלפי ארגונים ולעשרות אלפי בני אדם. הארגון נולד בשנת 1991 על ידי ד”ר שילדר, ופיתח מערכת טכנולוגית מבוססת מחקר ואפקטיבית ביותר לגישור בין הלב והרגשות בנפש לבין המוח והפעולות הקוגניטיביות שלנו בחיי היומיום. המערכת שפיתחו ב- HeartMath מסייעת להגביר את החיבור בין הלב שלנו למוח כמו גם ללבבות של אחרים סביבנו. המערכת שפותחה מאפשרת לאנשים לנהל את הרגשות וההתנהגויות שלהם, להפחית לחצים ולהגביר את היכולת שלהם לבחור נכון מתוך רגיעה ושלווה. כך מתאפשר לאנשים להשיג שיווי משקל אישי, בריאות, יצירתיות ושקט נפשי. מעל 300 מחקרים שפורסמו מגבים את שיטות הטיפול האינטגרטיביות של הארגון ומבססים את ההבנה כי הטיפול בלחצים וברגשות מאפשר חיים בריאים יותר לאורך זמן. ד”ר רולין מק’ארתי הוא מנהל המחקר של הארגון ושותף אמיץ של אימפא.

דר' רולין מק'ארתי

"חוסן, דחק ורגשות", מאמר מאת ד"ר רולין מקארתי

כבר באמצע המאה הקודמת נולדה הכרה בכך שהלב, הנתון בעומס-יתר תמידי בשל השפעות רגשיות או מאמץ פיזי מופרז, ועל כן נמנעת ממנו מנוחה הולמת, סובל מליקויי תפקוד ונעשה פגיע למחלות .[25]

מאמר מוקדם על הקשרים בין דחק (stress) לבריאות הלב, הסכים עם ההנחה שאצל כמחצית המטופלים, סערות רגשיות חזקות קדמו לאי-ספיקת לב.  

עוררות רגשית שלילית בלתי מוגדרת, המתוארת לרוב כדחק, כמצוקה, או כסערת נפש, נמצאה קשורה למגוון של מצבים פתולוגיים לרבות יתר לחץ דם [26,27], אוטם שקט של שריר הלב [28], מוות לבבי פתאומי [29], מחלה כלילית [30-32], הפרעות קצב לב [33], הפרעות שינה [34], תסמונת מטבולית [35], סוכרת [36,37], מחלות ניווניות של מערכת העצבים [38], תשישות [39,40], והפרעות רבות אחרות [41]. נמצא כי דחק ורגשות שליליים מגבירים את חומרת המחלה ומחמירים את הפרוגנוזה עבור אנשים הסובלים ממספר פתולוגיות שונות [42,43]. מאידך, רגשות חיוביים ומיומנויות של ויסות רגשות תקין נמצאו כמאריכי בריאות וכגורמים המפחיתים משמעותית את התמותה בטרם עת [44-49]. מנקודת מבט פסיכו-פיזיולוגית, יש לרגשות מקום מרכזי בחוויית הדחק. תחושות של חרדה, עצבנות, תסכול, חוסר שליטה וחוסר אונים, נחוות על ידינו כשאנו מתארים את עצמנו כשרויים בדחק. בין שמדובר באי-נוחות קלה, ובין שמדובר בשינוי גדול בחיים, כל מצב חיים נחווה כמעורר דחק אם הוא מעורר בנו רגשות כמו טרדה, עצבנות, חרדה ומוצפות רגשית [50].

במהותו של דבר, דחק הוא אי-נוחות רגשית, חוויה שנעה מתחושות של אי-שקט רגשי בדרגה נמוכה ועד לסערה פנימית רבת עוצמה. תחושות של לחץ יכולות בהחלט להתעורר בתגובה לאתגרים או לאירועים חיצוניים, אך גם כתוצאה מדיאלוג או עמדה שמתרחשים באופן פנימי. תחושות חוזרות ונשנות של דאגה, חרדה, כעס, שיפוטיות, מירמור, קוצר רוח, הצפת רגשות וספק עצמי, גוזלות על פי רוב חלק ניכר מהאנרגיה שלנו ומקהות את חוויות חיי היומיום.

בנוסף, רגשות – הרבה יותר ממחשבות לבדן – מפעילים את השינויים הפיזיולוגיים שמהם מורכבת תגובת הדחק. המחקר שלנו מראה כי פעילות מנטלית כמו היזכרות קוגניטיבית במצב שעורר כעס בעבר, אינה גורמת להשפעה עמוקה על תהליכים פיזיולוגיים באותה מידה כמו מעורבות ממשית ברגש הקשור לאותו זיכרון. במילים אחרות, כאשר אנו חווים מחדש את תחושת הכעס שמעורר הזיכרון, יש לכך השפעה משמעותית הרבה יותר מהחשיבה על כך [51, 52].

חוסן ותחושת ויסות עצמי

הרגשות שלנו מוסיפים מרקם עשיר לחיינו והופכים את החוויה התודעתית לחוויית חיים משמעותית. רגשות קובעים את הדברים שחשובים לנו ואת המניעים שלנו. הם מחברים אותנו לאנשים אחרים ונותנים לנו את האומץ לעשות את הדברים שאנו נדרשים לעשות, להעריך את ההצלחות שלנו, להגן על האנשים שאנו אוהבים ולתמוך בהם, ולנהוג בחמלה ובטוב לב באלה הזקוקים לעזרתנו. רגשות גם  מאפשרים לנו לחוות את הכאב והיגון של אובדן. ללא רגשות, החיים היו חסרי משמעות ותכלית. רגשות וחוסן קרובים מאוד זה לזה, מפני שרגשות הם הגורמים העיקריים שמניעים רבים מהתהליכים הפיזיולוגיים החשובים המעורבים בוויסות אנרגיה. אנו מגדירים חוסן (resilience) בתור היכולת להיערך, להתאושש, ולהסתגל לנוכח מצב של דחק, מצוקה, טראומה או אתגר [53] . מכאן, אפוא, שאחד המפתחות לשמירה על בריאות טובה, תפקוד אופטימלי וחוסן, היא יכולתו של אדם לנהל את רגשותיו.

כאשר אנו לומדים טכניקות ויסות עצמי המאפשרות לנו להעביר את הפיזיולוגיה שלנו למצב לכיד יותר, היעילות הפיזיולוגית המוגברת והתיאום המוגבר בין המערכות המנטליות והרגשיות גורמים לצבירת חוסן (אנרגיה) בכל ארבעת התחומים האנרגטיים. רמת חוסן גבוהה חשובה לא רק על מנת להתאושש ממצבים מאתגרים, אלא גם כדי למנוע תגובות דחק מיותרות (תסכול, קוצר רוח, חרדה), המובילות לעתים קרובות לבזבוז נוסף של אנרגיה וזמן ומרוקנות את המשאבים הגופניים והפסיכולוגיים שלנו.

מרבית האנשים יסכימו כי היכולת להסתגל ולווסת באופן עצמי את התגובות וההתנהגות שלנו היא הדבר החשוב ביותר לבנייה ולתחזוקה של מערכות יחסים תומכות ואוהבות ולעמידה אפקטיבית בדרישות החיים בקור רוח, בעקביות, וביושרה.

כושר ההסתגלות והוויסות העצמי מרכזיים גם לחוסן, לבריאות טובה, ולקבלת החלטות אפקטיבית [55]. הם המפתח להצלחה שלנו לחיות חיים מלאי נדיבות וחמלה בכל מערכות היחסים שלנו. אם המיומנות של אנשים בוויסות עצמי חכם חזקה דיה, אזי ללא קשר לנטיות, לחוויות העבר או לתכונות האישיותיות, הם יהיו מסוגלים לעשות את הדבר הסתגלני או הנכון במרבית המצבים [56].

אנו מתחילים להבין בריאות לא כהיעדר מחלה, אלא כתהליך שבאמצעותו אנשים שומרים על תחושת הלכידות שלהם (כלומר, התחושה שהחיים מובנים להם, ניתנים לניהול, ובעלי משמעות) ועל היכולת לתפקד נוכח שינויים בעצמם וביחסיהם עם הסביבה [57].

הוכח כי מאמצים שאנו עושים לוויסות רגשותינו עשויים להניב שיפורים נרחבים בהגברה או בחיזוק של כושר הוויסות העצמי, בדומה לתהליך של חיזוק שריר, ולגרום לכך שנהיה פחות פגיעים להתרוקנות של הרזרבות הפנימיות שלנו [56]. כאשר רזרבות האנרגיה הפנימיות מרוקנות, היכולת התקינה לשמור על שליטה עצמית נחלשת, דבר שעלול להוביל לדחק מוגבר, התנהגויות בלתי הולמות, איבוד הזדמנויות, תקשורת לקויה ויחסים לקויים. למרות חשיבותה של השליטה העצמית, יכולתם של אנשים רבים לוויסות עצמי הרבה פחות מאידיאלית. למעשה, ניתן לטעון כי כשלים בוויסות עצמי, במיוחד של רגשות ועמדות, הם מרכזיים לרובן המכריע של הבעיות האישיות והחברתיות הטורדות את החברה המודרנית. אצל חלק מהאנשים, ניתן לייחס את היעדר היכולת של ויסות עצמי לחוסר בגרות או כישלון ברכישת מיומנויות, בשעה שאצל אחרים, היא יכולה להיות תולדה של טראומה או פגיעה במערכות עצביות העומדות מאחורי יכולתו של האדם לווסת את עצמו [58]. משום כך, אנו טוענים כי המיומנות החשובה ביותר שעל רוב האנשים ללמוד היא כיצד לחזק את יכולתם לווסת רגשות, עמדות והתנהגויות באופן עצמי. ויסות עצמי מסייע לאנשים להתבגר ולהתמודד עם האתגרים ומצבי הלחץ של חיי היומיום מתוך חוסן, כך שהם מסוגלים לקבל החלטות חכמות יותר על ידי כך שהם מתאימים את עצמם לחוכמה מסדר גבוה שנמצאת בפנימיותם ולביטויים של דאגה וחמלה – אלמנטים שאנו מקשרים לרוב עם חיים מצפוניים יותר.

המחקר שלנו מעלה את הטענה כי ניתן לבסס נקודת התחלה פנימית חדשה, על ידי יישום טכניקות הוויסות העצמי HeartMath (HM), המסייעות לאנשים להחליף מגמות רגשיות חבויות שמתרוקנות, בעמדות, תחושות ותפיסות מתחדשות וחיוביות יותר.

נקודת התחלה חדשה זו, שתסוכם בחלק נפרד בהמשך, יכולה להיתפס כסוג של זיכרון פנימי שמארגן תפיסה, תחושות והתנהגות [5, 59].  התהליך של ביסוס נקודת התחלה חדשה מתרחש ברמה הפיזיולוגית, שהיא הכרחית להתרחשותו של שינוי מתמיד הנשמר לאורך זמן.

גוף הולך וגדל של ראיות מדעיות משכנעות מצביע על הזיקה בין עמדות מנטליות ורגשיות, בריאות פיזיולוגית, ושלומוּת ארוכת טווח:

 

בין60%  עד 80% מהביקורים אצל רופא המשפחה קשורים לדחק, אך רק 3% מהמטופלים מקבלים עזרה לניהול דחק [60-62].

במחקר בהשתתפות 5,716 אנשים בגיל העמידה, נחקרים שהפגינו את יכולות הוויסות העצמי הגבוהות ביותר הראו סיכוי של פי 50 להיות בחיים וללא מחלה כרונית כעבור 15 שנה, לעומת נחקרים שקיבלו את הציונים הנמוכים ביותר בוויסות עצמי [63].

רגשות חיוביים הם מנבא אמין לבריאות טובה יותר, אפילו עבור אלה שאין להם מזון או קורת גג, בשעה שרגשות שליליים הם מנבא אמין לבריאות לא טובה, אפילו כאשר הצרכים הבסיסיים כמו מזון, קורת גג וביטחון, מתמלאים [64].

מחקר של בית ספר לרפואה הרווארד על 1,623 אנשים ששרדו התקף לב מצא, שכאשר הנבדקים כעסו במהלך עימותים רגשיים, הסיכון של התקפי לב נוספים היה יותר מכפול בהשוואה לאנשים ששמרו על רוגע [65].

בסקירה של 225 מחקרים, הגיעו החוקרים למסקנה כי רגשות חיוביים מקדמים ומטפחים חברותיות ופעילות, אלטרואיזם, גוף חזק ומערכת חיסון חזקה, כישורי פתרון מחלוקות אפקטיביים, הצלחה ושגשוג [66].

מחקר על נזירות קשישות גילה כי הנזירות שחוו את הרגשות החיוביים ביותר כנשים צעירות חיו 10 שנים יותר בממוצע [67].

בגברים המתלוננים על חרדה גבוהה, קיים סיכוי גבוה פי שישה מאשר בגברים רגועים יותר לסבול ממוות לבבי פתאומי [68].

במחקר פורץ דרך שבחן 1,200 אנשים בסיכון גבוה לבריאות ירודה, אצל נחקרים שלמדו לשנות עמדות מנטליות ורגשיות לא-בריאות באמצעות הדרכה לוויסות עצמי היה סיכוי של יותר מפי ארבעה להיות בחיים כעבור 13 שנה בהשוואה לקבוצת בקרה בגודל דומה [69].

מחקר בן 20 שנה בהשתתפות למעלה מ-1,700 גברים בגיל המבוגר שנערך על ידי בית הספר לבריאות הציבור של הרווארד, מצא כי דאגות לגבי תנאים חברתיים, בריאות ומצב כספי אישי העלו כולם במובהק את הסיכון ללקות במחלת לב כלילית [70].

למעלה ממחצית המקרים של מחלות לב אינם מוסברים על ידי גורמי סיכון סטנדרטיים כמו כולסטרול גבוה, עישון, או אורח חיים יושבני [71].

מחקר בינלאומי שנערך על 2,829 נבדקים בגיל 55 עד 85 מצא שאנשים שדיווחו על הרמות הגבוהות ביותר של שליטה אישית – תחושות של שליטה על אירועים בחיים – היו בסיכון נמוך יותר בכמעט 60% בהשוואה לאנשים שהרגישו חסרי אונים אל מול אתגרי החיים [72].

במחקר של מרפאת מאיו על אנשים עם מחלת לב, דחק פסיכולוגי היה המנבא החזק ביותר של אירועים לבביים עתידיים כמו מוות לבבי, דום לב, והתקפי לב [73].

שילוב המערכת ההכרתית והמערכת הרגשית

עוד מימי יוון העתיקה, החשיבה והתחושות האנושיות, השכל והרגש, נחשבו לתפקודים נפרדים. היבטים מנוגדים אלה של הנפש, כפי שכינו זאת היוונים, הצטיירו לעתים קרובות כשרויים במאבק תמידי על השליטה בנפש האדם. בראייתו של אפלטון, רגשות היו כמו סוסי פרא שצריך לאלף על ידי האינטלקט וכוח הרצון.

מחקר במדעי המוח מאשר כי הדרך הנכונה ביותר לחשוב על הרגש וההכרה (קוגניציה) היא כעל תפקודים ומערכות נפרדים, אך כאלה שמקיימים יחסי גומלין ומתנהלת ביניהם תקשורת דרך חיבורים עצביים דו-כיווניים בין הנאו-קורטקס (האזור המוקדם יותר מבחינה התפתחותית בקליפת המוח), הגוף, ומרכזי הרגש כמו האמיגדלה והגוף [78]. חיבורים אלה מאפשרים לקלט הרגשי לווסת את הפעילות של קליפת המוח, בשעה שקלט קוגניטיבי מקליפת המוח מווסת את העיבוד הרגשי. ואולם, החיבורים העצביים שמשדרים מידע ממרכזי הרגש אל מרכזי ההכרה במוח הם חזקים יותר ורבים יותר מאלה שמעבירים מידע ממרכזי ההכרה למרכזי הרגש. אסימטריה בסיסית זו מסבירה את השפעתו החזקה של קלט מהמערכת הרגשית על תפקודי ההכרה כמו קשב, תפיסה וזיכרון, כמו גם על תהליכי חשיבה מסדר גבוה. לעומת זאת, ההשפעה המוגבלת יחסית של קלט ממערכת ההכרה על העיבוד הרגשי מסייעת להסביר מדוע קשה באופן כללי לווסת רגשות באופן מכוון באמצעות חשיבה לבדה.

יכולים להיות הבדלים מאדם לרעהו בחיבורים ההדדיים הללו וביחסי הגומלין בין המערכת ההכרתית לרגשית, המשפיעים על האופן שבו אנו תופסים, חווים, ובסופו של דבר זוכרים את החוויות הרגשיות שלנו, ועל אופן התגובה שלנו למצבים מאתגרים רגשית. יחסי גומלין בלתי מאוזנים בין המערכת הרגשית להכרתית יכולים להוביל להשפעות הרסניות כמו אלה שנצפות בהפרעות של מצב רוח וחרדה [78].

אף שהיסטורית, הייתה הטיה לטובת נקודת המבט האומרת שרגשות מפריעים ויכולים להיות סותרים לחשיבה רציונלית, דבר שכמובן יכול להתרחש במקרים מסוימים, הרי שלרגשות יש סוג רציונליות משלהם, והוכח כי הם קריטיים בקבלת החלטות [79].  לדוגמה, אנטוניו דמאסיו על כך שמטופלים עם פגיעה באזורי המוח האחראים על שילוב המערכת הרגשית עם ההכרתית, כבר אינם מסוגלים לתפקד בצורה אפקטיבית בעולם היומיומי, אף שיכולותיהם המנטליות תקינות לחלוטין. באמצע שנות ה-1990 הוצגה התפיסה של אינטליגנציה רגשית, שהאיצה את פיתוחם של טיעונים משכנעים לכך, שנקודת המבט של האינטליגנציה האנושית כאינטלקט של השכל היא צרה מדי. זאת, מפני שהיא מתעלמת ממגוון יכולות אנושיות שיש להן משקל שווה, אם לא רב יותר, בקביעת ההצלחות שלנו בחיים. תכונות כמו מודעות עצמית, מוטיבציה, אלטרואיזם וחמלה, אך במיוחד יכולתו של אדם לוויסות עצמי ולשליטה בדחפים וניהול רגשותיו בעצמו, נמצאו חשובים באותה מידה ואף יותר ממנת משכל (IQ) גבוהה. תכונות אלה, יותר מה-IQ, מאפשרות לאנשים להצטיין אל מול אתגרי החיים  [80].

ניסיוננו מראה כי רמות של תיאום בין השכל לרגש יכולות להיות שונות באופן ניכר מאדם לאדם. כאשר הן לא מסונכרנות, חוסר ההלימה עלול לגרום לשינויי התנהגות קיצוניים הגורמים לנו להרגיש כאילו יש שני אנשים שונים באותו הגוף. החוסר עלול גם לגרום לבלבול, לקושי בקבלת החלטות, לחרדה, ולחוסר התאמה עם ערכי הליבה העמוקים שלנו. לעומת זאת, כאשר השכל והרגש מסונכרנים, אנו מרגישים יותר ביטחון עצמי והתאמה עם ערכי הליבה העמוקים שלנו, ומגיבים למצבי דחק מתוך חוסן מוגבר ואיזון פנימי.

המחקר שלנו מצביע על כך שהמפתח לאינטגרציה המוצלחת בין השכל לרגש טמון בהגברת המודעות העצמית הרגשית של האדם ובלכידות, דהיינו התפקוד ההרמוני והאינטראקציה בין המערכות העצביות העומדות בבסיס החוויה הקוגניטיבית והרגשית [5, 58, 81].

אנו משתמשים במונחים לכידות לבבית, לכידות פיזיולוגית ולכידות של הלב כמונחים מתחלפים כדי לתאר את מידת הסדר, היציבות וההרמוניה בפלטים התנודתיים של מערכות הוויסות של הגוף בכל זמן נתון.

היבט חשוב של הבנת הדרך להגביר את כושר הוויסות העצמי ואת האיזון בין המערכת ההכרתית לרגשית הוא הכללת הקלטים הנוירוניים של הלב המוזנים אל המבנים התת-קורטיקליים (רגשיים) והקורטיקליים (קוגניטיביים) במוח?, אשר, כפי שתואר לעיל, בכוחם להשפיע באופן מובהק על המשאבים הקוגניטיביים ועל הרגשות. המידע הזה מועבר על ידי דפוסים של קצב הלב (HRV), המשקפים מצבים רגשיים. הדפוסים של הקלט העצבי המוזן (לכידות וחוסר לכידות) אל המוח משפיעים על החוויה הרגשית ומאפיינים את התפקוד הקורטיקלי ואת כושר הוויסות העצמי. מצאנו כי הפעלה מכוונת של רגשות חיוביים ממלאת תפקיד חשוב בהגברת הלכידות הלבבית ומכאן שהיא מגבירה את כושר הוויסות העצמי [5]. ממצאים אלה מוסיפים על גוף המחקר הנרחב העוסק בדרכים שבהן מצבים רגשיים חיוביים יכולים להועיל לבריאות הגופנית, המנטלית, והרגשית [44-49].

מכיוון שרגשות משפיעים השפעה כה חזקה על הפעילות ההכרתית, התערבות במישור הרגשי היא לרוב הדרך היעילה ביותר לגרום לשינוי בדפוסים ובתהליכים המנטליים. המחקר שלנו מדגים כי יישום טכניקות של ויסות עצמי רגשי לצד השימוש בטכנולוגיה מסייעת (emWave®, Inner Balance™) עשויים לעזור לאנשים לייצר תיאום רב יותר בין הלב, השכל והרגשות. תיאום טוב יותר מתקשר לשיפורים בקבלת החלטות.