PTSD – תסמונת פוסט טראומטית, בארץ שלנו היא נפוצה הרבה יותר מכפי שנדמה. מאימהות ששלחו בנים לקרב ועד לנפגעי פעולות איבה; מחיילים שחוו הלם קרב או טראומה בשירות הצבאי ועד לילדים במקלטים בדרום; מכוחות ביטחון שפעילים בשטח ועד לאזרחים תמימים שנקלעו בטעות למצבים טראומטיים; ואפילו “סתם” דור שני לשורדי השואה. 

הפרעת PTSD וטראומות עשויה להופיע בעקבות חשיפה ראשונית או שניונית של אדם לאירוע טראומטי שמלווה בתחושת אימה: מצב מסכן חיים שלו או של אחר, פציעה קשה שלו או של אחר, עדות למוות או לאלימות בעת התרחשותם וכדומה. כתוצאה מהחוויה, האדם מפתח תסמינים והפרעות התנהגות קשות ומעכבות, כולל פחד ממוות, חוסר אונים וחרדות שאינם בהלימה למציאות חייו.

התסמינים וההפרעות שאותם חווים הסובלים מתופעה זאת יכולים להיות:

תסמיני חודרנות והתנסות מחדש בטראומה:

חלומות בלהה, פלאשבקים, זיכרונות חודרניים במשך היום, או רגעים שבהם האדם פוגש “טריגרים” שגורמים לו לחוש כאילו הוא נמצא ברגע הנוכחי, בהווה, בשיאה של הסיטואציה הטראומטית, כולל כל הפחדים והאימה.

תסמיני הימנעות: 

בעיקר הימנעות מחזרה לגירויים הקשורים לאירוע הטראומטי, בכלל זה נמצאים הימנעות מסיטואציות או גירויים המאזכרים את הטראומה, הימנעות מפעולות, ממקומות ומאנשים המעוררים זיכרונות הקשורים באירוע, שכחה, איבוד עניין בפעילויות משמעותיות, תחושת ניכור וזרות כלפי הסביבה, קהות וצמצום הטווח הרגשי ואימוץ עמדה פסימית כלפי העתיד, עד כדי פרישה מהחיים.

פגיעה ביכולת ההנאה וההנעה:

• מצב רוח לא יציב ועולם פנימי מוטרד, כאוטי ומוצף.
•  
• שינויים שליליים בקוגניציות ובמצבי הרוח המקושרים לאירוע, שמופיעים או מחמירים לאחריו.

• אמונות או ציפיות שליליות מתמשכות ומוגזמות לגבי העצמי, האחר והעולם; פיתוח אמונות ומחשבות שליליות עצמיות,

           “אני לא שווה ולא ראוי”, “אני אפס”, “אני לא יכול לסמוך על אנשים”

• קוגניציות מעוותות ומתמשכות לגבי הסיבות או ההשלכות של האירוע המובילות להאשמה עצמית או האשמת אחרים.

• רגשות שליליים מתמשכים: פחד, חרדה לופתת, אשמה, בושה ואימה.

• תסמיני עוררות פיזיולוגית המתבטאים בקשיי שינה, תחושת מתח, עצבנות מתמדת עד כדי התפרצויות זעם, קשיים בריכוז, תגובת יתר פיזיולוגית (דריכות), תגובה מוגזמת לרעשי פתע ותגובות בעתה, חרדה ובהלה מוגברות.